Purchasing STAM: Addendum

The historical state of the STAM industry

Purchasing STAM Part 1 examined the current state of the STAM industry — concluding that it is a bit of a mess and a great deal of the STAM on the market is pasul or borderline-kosher.

Unfortunately, this is nothing new. There are many instances in the writings of the Rishonim and Achronim where they bemoan the sorry state of the STAM industry in their own time. A colleague (whose comprehensive book on STAM has recently been published) has collected many of the relevant quotes into one list, which is presented here with his permission.

This list represents a cross-section of Rabbinic leaders from all over the world and covers a period of approximately 700 years. These are verbatim quotes from the sources, listed chronologically.

רבינו שמשון ברוך שאמר
בהקדמתו לספרו הדגול

עד אשר חנני השי״ת לעלות לארץ הצבי … אז הציקתני רוח בטני והשיבוני סעיפי, אחרי שאני רואה ששום אדם אינו משים על לבו מלאכת שמים זו, ואין משגיחין אם הסופרים כותבין כתיבה תמה או שבורה… ועוד שאפילו מקצת לומדי תורה מסכימים ומקבלים את הסופרים לכתוב תפילין אשר בעצמם לא קיבלו שום קבלה אמיתית לעולם… ובזה הם מחטיאים את הרבים כאשר ראיתי פועלי און שכתבו תפילין ומזוזות שהיתה הכתיבה שבורה וחצאית כמו שכותבין במחזורים, ופרודה ודבוקה במקום שאין דינה להיות כך… וגם לא הוי מזויינין שעטנ״ז ג״ץ ושאר פסליות אשר יאריך סיפורם.

שם הערה כ״ה

לכן יש לכל יראי השם להזהר שלא יכנס השי״ן למטה כמו שעושין קצת מסופרים הבורים.

שם הערה מ״ב

ולא יקצר חרטומו של האל״ף כזה אלא כזה, ולאפוקי מכמה סופרים אשר לא קבלו קבלה אמיתית כו׳.

שם הערה מ״ו

ראיתי כותבי תפילין ומזוזות שאין בקיאים בגופן של האותיות כל הצורך, עכ״ל מהר״ם. וכל אלו פסולות מצאתי בארטי לוז״יץ שכל אלפי״ן וגמלי״ן … לא היו מחוברים רק מופרדים… וגם לא הוי בהם שום זיון של שעטנ״ז ג״ץ … וגם קוצי היודי״ן בין של רש״י ובין של ר״ת לא הוי בהם, וגם היו כותבים שלא כסדרן בתורה … וסמכתי על רחמי השי״ת … ופסלתי כל התפילין האלו וסלקתי כלם מן הכרם בעזרת משפיל רמים … וצוו לאותו הסופר שהחטיא את הרבים יותר משלושים שנה שאין לו לכתוב שום תפילין עד יום מותו בגזירת נחש כו׳.

שם הערה נ״ה

והנה פקח עיניך וראה כמה הפליג זה החכם על הוי״ו שאין לכותבו כלל כמו כתיבה שבורה וחצאית כמו שכותבין במחזורים … ולאפוקי מרוב כותבי תפילין שבדור הזה אפילו המומחים שבמדינת אושטריי״ך ופולין, וכל שכן בשאר מדינות שכותבין כל הוו״ין שלהם כמו משי״ט או כתיבה חצאית כו׳.

שם הערה ס״ה

אפילו הכי אין זה ראי׳ כי אדרבה, התינוק מכיר את הכ״ף בזויות יותר ממה שהוא בלי זויות מחמת שיבוש הסופרים כמו שכותבים עתה כמעט רוב אותיות בשיבוש, לכן מזה אין ראי׳.

שם הערה ס״ח

לאפוקי מסופרים בורים שפוסלים מלאכתם בס״ת שמאריכים הגג של הכ״ף פשוטה בסופי שיטין כמו רי״ש או דל״ת, וגם ראיתי אפילו בתפילין של פועלי און שמאריכין הגג של הכ״ף פשוטה כמו רי״ש.

שם הערה ס״ט

והא לך דברי רבינו טודרוס הלוי אשר כתב על הלמ״ד בספר אוצר הכבוד במס׳ חגיגה ס״פ אין דורשין, וז״ל והנני מעיר את לבבך אולי ידאג בקרבך לדרוש ולתור בחכמה, ואשמיעך בצורות האותיות דבר חכמה נעלמה, ועל יעלה על דעתך שצורות האותיות שניתנו למשה מסיני שהיא הצורה שבידינו היום, אחר שעברו עלינו כמה זמנים, ובאו הסופרים שבכל דור ודור לפי אורך הזמן וריחוק המקומות, וחשבו ליפות האותיות, ותקנום, ותקנתם היא קלקלתם, ומהם לא למדו עט סופר מהיר, ונתעוותה הצורה מאליה עד שנשתנית צורתה העיולנה מיד ליד, ממקום למקום עד שכמעט נהפכה לצורה אחרת.

שם הערה ע״ד

כתב התיקון תפילין, ״ויזהר שיעשה התגין על הוי״ו מאד דקים שלא יקלקל הוי״ו ויאבד קריאתו״. וכתב הב״ש וז״ל כי פסלתי הרבה תפילין שהי׳ הוי״ו של היבוסי כמין רי״ש או כמין זיי״ן מחמת התגין.

שם הערה פ״ה

לאפוקי מכמה סופרים שרוצים להיות מומחים, כגון במדינת פולין ושאר ארצות שפוסלין מלאכתן מחמת שמקצרין המושב של הנו״ן כמו הראש או שעושים הראש כ״כ עב וארוך כמו המושב ויהי׳ נראה כמו בי״ת.

שם הערה פ״ח

וכן פסלתי הרבה תפילין אפילו ישנות מאד שהיה בהם פירוד ועירוב תיבות כגון את כם וקדשלי.

שם הערה צ״ג

לאפוקי מסופרים שבארץ ביירן שהיו בימי שאינם עושים שום רגל ליו״ד של הצד״י אך שמדביקים פני היו״ד לצואר הצ׳ כמו שכותבים במחזורים, ובזה הם פוסלים מלאכתם ומחטיאים את הרביםואם היה לי כח הייתי מסלקם מן הכרם כו׳.

שם הערה צ״ד

וכן מצאתי בערפורט הרבה תפילין שהיו כל הצדי״ן כמו עיני״ן ופסלתי אותם כו׳.

שם הערה ק״ג

ולאפוקי מן הטיפשים שמאריכיים גגה של התי״ו כפלי כפליים מעבר רגלה של השמאל, וכן עושין בגגה של ה״א וזה טעות.

שם הערה קי״ב, 
בענין פרשיות הפוכות בתוך הבתים

וגם פסול זה מצאתי בארץ לוזי״ץ, ובתפילין של ארץ ביירן שלא עמדו האותיות כהלכתם, כי רגליהם היו למעלה וראשיהם למטה.

רבינו יו״ט ליפמן מיהלהויזן,
בהקדמתו לספר אלפ״א בית״א

הא לך אל״ף בית״א הוא תחילת לימוד קטנינו, ועתה בעו״ה נעלם מרוב זקינינו וחכמינו לא תמונתם וסוד תבניתם והראיות על תארם לבד, אלא אפילו תואר צורתם בעו״ה נשתכח מאתנו, וראה עד היכן הגיע הפרצה בישראל אשר כל אחד מקובל שהבי״ת בעלת זויות, והכ״ף צריך להיות עגולה, והרי רוב הסופרים האומנים כותבים אפילו בספרי תורה הבי״ת לצד ימין עגולה בלא זויות ולכ״ף עושין שמה זויות. ולא זו בלבד אלא כל הסופרים מומחים כותבי תפילין שראיתי כתבו המ״ם פתוחה עגולה למעלה כאשר היא בהג״ה במיימון, אבל המ״ם סתומה כתבו שמה למעלה בזויות כדברי הרוקח, ודבר זה סתור מעצמו, כי בין לפי הראיות או התמונות או הסודות יש להשוות תואר צורתם לפי כל היכולת כמו שאפרש בעז״ה. ולא מיבעיא שרוב הסופרים אין יודעים להזהר לכתוב האותיות לפי התמונות ורמזי הסודות, אלא מקצתם אינם מקובלים. ויש דברים המפורשים בספרי הפוסקים המצויין וגלוים, ואף המומחין ראיתי נכשלים במקצת … ואין צריך להזכיר מכשלי סתם סופרים אשר אשמו בלא ידעו, ואל תדמה בנפשך כאשר החינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקראות שיצאת ידי חובתך כי כתב אשר נכתב באצבע אלקים לא דבר ריק הוא, אלא צורתם וסוד תבניתם מסיני נתנה … ויען שידעתי שספר תורה אחת מני אלף לא תמצא כתיקונה, עלה בלבי לעשות אחת כמצוותה, השי״ת יזכני לגומרה לקרא בה אותי וזרעי, ע״כ הרביתי לטרוח ולחבר אלפ״א בית״א.

רבינו יו״ט ליפמן מיהלהויזן, 
בתיקון ס״ת שלו

יען כי בעוונותינו הרבים התורה נשתכחה ולא נמצא ס״ת כתובה כשורה מפני שהסופרים בורים והלומדים אין משימים לבם לזאת. על כן יגעתי למצוא ס״ת כתובה כתיקונה באותיות ובפתוחות ובסתומות, ולא מצאתי. ואין צ״ל בדקדוק חסרות ויתירות אשר נעלם מכל בני הדור, וע״ז אנו אונסים. אך תיקון צורת האותיות האלפ״א בית״א ידועות לנו ודינם כדין תפילין, ואנחנו מניחים לסופרים הבורים לכתוב לפי הרגילם; הרי אנחנו המזידין.

שו״ת הריב״ש סי׳ קמ״ו,
לאחר שהשיב לפסול

ואשר אמרת שזה זר בעיני הקהל מפני שנהגו בזה מכמה שנים דרוב הסופרים כותבין כן, אני מה אעשה להם אם סופריהם לא היו מומחים, הלמענם תעזוב את ההלכה וישתנה הדין … ומה בדבר שאפשר לתקן גם להחליף הפרשיות שבתפילין ומזוזות פסולות בכשרות, למה יכבד העבודה הזאת להם. וכל אחד ואחד בזוז אחד או בשנים יהיה לו די לכל ימי חייו, ולהוריש לזרעו אחריו. ואולי בשכר זאת ינצלו מאותו עונשי אלפי זהב המטילים עליהם השרים תמיד … ואם לא תרצו לקבל דעתי, אתם רשאין ולא אני.

שו״ת מהרי״ק שורש ס״ט

ועל דבר הס״ת אשר אין יו״ד האל״ף נוגעת אל עצמה וכן נקודת הפ״א אין נוגעת לגגה, נלע״ד שהס״ת פסול הוא בכך שהרי כן הסכימו הפוסקים האחרונים ולא מצינו שחילקו עליהם הראשונים בזה … ואשר שאלת סמך לראשונים שלא דקדקו בזה, בעניותי לא מצאתי סמך וסיוע להם שלא יהי׳ הס״ת נפסל לכתחילה לכל הפוסקים, ואפילו בדיעבד לפי דעת הפוסקים האחרונים אשר ראוי להלך אחריהם וכמו שהבאתי לעיל דבריהם. והנני מעיד כי בשוולייא״ו על ידי הי׳ מעשה שהגיהו כמה ס״ת אשר לא היו האותיות כתקונו והי׳ שם מופת הדור מורי אבי זצ״ל ואם כי הוקשה בעיני כמה בני אדם גם בקאווליי״ר מזור הי׳ מעשה.

לבוש סי׳ ל״ב סעי׳ כ׳

לכך צריך להיות מאד ירא שמים וחרד לדבר ד׳ המתעסק בכתיבת תפילין ותיקונן. ולא כמו שעושין עכשיו כמה סופרים שמניחים נערים המתלמדים לכתוב תפילין כדי שירגילם בכתב … ואח״כ מניחים אותם בבתים ומוכרין אותם… ואדרבה, לא טוב המה עושים … והרי עונש הסופר מרובה מאד שמכשיל את הבריות שמניחין אותם התפילין פסולים. ולא עוד, אלא כדי להשביח את מקחו יאמר הסופר לכל אני כתבתים, תיפח רוחם ונשמתם של העושין כן, ובודאי עתידין ליתן את הדין ולקבל עונשם הרבה מאד, ועליהם נאמר ארור עושה מלאכת ד׳ רמיה וגו׳ … ע״כ ודאי הוא מן הראוי למי שיש כח בידו למנות כותבי תפילין מהוגנים אנשי אמת שונאי בצע, בעלי תורה יראי אלוקים וחרדים על דברו בכל עיר ועיר ובכל פלך ופלך כמו שממנים שוחטים ובודקים, ולא יאמינו לכל הסופרים שאין כוונתם אלא להרויח ממון ע״י כתיבה ותיקון יפה בעשיית תפילין, ואף כי גם זו כוונה טובה היתה ליפות המצוה בנוייה אם היה להם כוונת קדושה ג״כ, אשר בזה אינם נזהרים, ודי בזה.

ספר הזכרונות,
זכרון תשיעי הפרק השלישי

והנה בעו״ה ממה שראינו ושמענו גברו הפיסולים מאד מאדובמקום שהיה להם לסופרים להזהר במלאכת שמיםהיתה להפך ואבדה חזקתם, וכמעט אדם אין להסמך עליו בלי בדיקה אחריו בכל פעם ופעם … ובעוונותינו שרבו חסירות ויתירות וכל מיני פסולים נמצאו ונודעו, ויש להפלא הפלא ופלא מנינם וענינם. ואמנם בענין הכתיבה רבו כמו רבו פסולים הנמצאים כמו שאמרנו … ומה שנמצא מדובק האותיות למאות ולאלפים בעצמתן ואחת אל חבירתה, גם פרודים וחלוקות לעצמן … ותיבה נראית כשתי תיבות ושתי תיבות יראות כתיבה אחת, המלא חסר וחסר מלא, צורת הפרשיות משונה, גם שיעור הריוח הראוי להן קטן מהכיל כו׳ אותיות כדינו. וכבר ראיתי תפילין שלא היה להן חלוק פרשיות כלל וכל השיטות היו מגיעות עד סוף השיטה. וכאלה דברים זרים בחילוף צורת האותיות … גם נמצאים תפילין ומזוזות בפרט, ואם אינם מרובים אינם מועטין, בלי תיוג אותיות ואפילו שעטנ״ז ג״ץ, ורע המעשה …

וכן מעשה התפילין לא פלט בחטאתינו מהם, ובפרט בענין ריבוען, שכמה וכמה מהם אין להם הריבוע הראוי…

עד פה דברנו בענין הסופרים ומלאכתן, עכשיו יש לי לדבר ג״כ על העושין סחורה בתפילין לקנות ולמכור … הולכים אחר (הסופרים) המוכרים בזול לקנות אותם בדמים מועטים להרויח בהם הרבה, כי המון העם הקונים אותם אינם מבחינים בין אלו לאלו, ולמראה עיניהם ישפטו לומר אלו תפילין ואלו תפילין ומה ביניהם. ואח״כ בעת פקודתם והגהותם בראותם שהם פסולים ושנתאנו מתחרטים לשעבר וצועקים על הסופרים ועל המוכרים לומר כי הם אינם יודעים מאומה בדינם ומאמינים אותם ואת מקחם, ולא יעשה כן בישראל שנמצאו בכל יום מברכין ברכה לבטלה ושרויים בלא מצוה זו בכל יום ויום, וכמה מהם בעוונות שרוב שנותם לא הניחו זוג של תפילין כשר, ומי יודע אם נפטר והלך לעולמו חי שכל ימיו לא קיים מצוה זו ונמצא ערום ממנה והוא לא ידע, שרי ליה מריה למען דעביד הא, והוי גרמא בנזקי הנפש.

גם יש מהם שעושין רעה חולה, והוא, שהולכין אצל הגניזות ובוררין מהן הפרשיות הנאות לעיניהם יותר חדשות וטובות כי אינם בקיאים בטעויותיהם ומקרבין אחד אל אחד עד שיושבין וממלאין מהם הרבה בתים ותופרין אותם ואח״כ הולכין ומסתבבין בכפרים ובעיירות למוכרם. והדבר חוזר למה שאמרנו כי מה יעשה מי שלא למד וידע הדברים שלא לקנות מיד כל הפושט ידו למכור.

שו״ת גינת ורדים
או״ח כלל ב׳ סי׳ י״ד

ועכשיו בעונותינו הרבים שרבו כמעט אין לנו ס״ת כשר, ואפילו שהיה בדוק ומנוסה מחסירות ויתירות, הרי א״א לימעט מדיבוק אות לאות ומהפרדת תיבה אחת לשתי תיבות, ודברים אלו פוסלים בס״ת והם מכללם של עשרים דברים שמנאם הרמב״ם, וע״כ מנעתי עצמי [מ]לדקדק להוריד ס״ת בשביל פסול שמרגישין בו, כי יודע אני שגם בס״ת שיוציאוהו אינו נמלט מפיסולין שכתבנו, ומה בצע לדחות ס״ת מקמי ס״ת אחריתי כמוהו.

מהר״ם חגיז
בספרו משנת חכמים סי׳ רכ״ח

שפלות הדור שאנו בו שהוא יתום ואין דורש ואין מבקש על דברים כאלו שהם ברומו של עולם, וכל ריק ופוחז שיודע לכתוב איזה כתב אשורי מקולקל מתלבש בטלית שאינו שלו… לבי דוי, ואין בידי שבט מושלים לתקן, רק להודיע צערי ברבים, אולי יחנן ד׳, ובדורות הבאים ימצא איזה תיקון ויוכשרו דברי.

רב לא נודע זלה״ה

[מתוך קובץ מקבציאל – ז׳ [שנה ב] וכתוב שם ”לפי הכתב והענין, נראה שהוא לאחד מחכמי איטליא לפני כמאתיים שנה, נתקבל למערכת ע״י מכון משמרת סת״ם“]

בק״ק גוואסטאלה העם אשר אנכי יושב בקרבו לשרת בקודש, נמצאים בביהכ״נ כמה ס״ת שהיו בחזקת כשרות ומוציאין אותם לקריאת ס״ת בציבור מידי שבת בשבתו, ויהי כמשלש חדשים אחרי בואי במחנה קדש בחג השבועות כשעליתי לקרוא עשרת הדיברות הקרה ה׳ לפני דל״ת אחת שגגה קצרה עד מאד ורגלה ארוכה עד מאד כמו כ״ף פשוטה. והוריתי בס״ד להחזיר הס״ת בארון ולהוציא ס״ת אחר. ואחרי כן נתתי לבבי כיד ה׳ הטובה עלי לעיין בס״ת הקדושות הללו אם הם בחזקתם, ונבהלתי מראות ארבעה מהם בפיסול גמור אם מצד שינוי והפסד צורת האותיות שבארבעתן צורת הדלתי״ן והרי״שין רב מאד מתבניתם, כי כמה רישי״ן התינוקות קראו אותן ווי״ן כאשר המה באמיתות כדמותם בצלמם, ובפרט בתיבות שבאו בסוף השורה. וכמה דלתי״ן קראו אותן זייני״ן. ובאחד מהם רובא דרובא של דלתי״ם הם בצורת כפי״ן פשוטין ממש לעין כל רואה כקטן כגדול, כי מלבד אורך הרגל וקוצר הגג אין שם עקב לאחוריהם כלל. זאת ועוד שמצאתים מטושטשים בכמה מקומות שנפל הדיו לגמרי מכמה תיבות ושיטות אחד הנה ואחד הנה. ובס״ת החמישי הנשאר, הזיון שלו בשעטנ״ז ג״ץ שלושת התגין איש באחיו ודובקו ורוח לא בא ביניהם ושלשתם יחד היו לגג אחד גס ועב בשלושה ראשים. והוריתי בס״ד שלא יוציאו כלל הארבעה ס״ת עד שתיקנו אותם בשלימות, ואמרתי שהם פסולים אליבא דכו״ע. ועל אודות הס״ת החמישי הנ״ל שהתגין שלו יחדיו ידובקו הוריתי לתקנו בלי עיכוב… [ולענין] הסופרים בורים מלתי… [כאן חסר שורה] נתונה ביד בוערים בעם לא ידעו ולא יבינו כלל ועיקר כתיבת סתו״ם והלכותיהם ובחשכה יתהלכו ואינו… [יוצא?] מידם דבר מתוקן ובמחשך מעשיהם, עיני ראו ולא זר כמה וכמה פיסולין רבו מעשרות ראשיהם בשלא כסדרן, חק תוכות, צורת האותיות, ומגיהין כמחדשין? [כחרשים] [א״ה כמחרישין] וכותבין בס״ת כמה תיבות ושורות שלימות כאלמים לא יפתחו פיהם לבטא בשפתים… וכמה פעמים באו לידי דברים רעים כאלו זדונות ושגגות, ובדידי הוה עובדא בסופר אחד מהיר וידיו רב לו בענין הכתב יפה ומשובח עד מאד. היד כותבת כל היום וכל הלילה ס״ת תו״ם הוא המשביר לכל עם הארץ, ומסרתי לו לכתוב מזוזות פתחי, והביאם לי סגורים ומסוגרים בתוך תיקין של ברזל לבן ואטרינ״ה בלע״ז כמנהג לקבוע אותם כך במסמרים, ואע״פ שהי׳ בחזקת חבר ונאמן לא רציתי לסמוך עליו והוכרחתי לשבור התיקין לבודקן, וזה חזיתי ואספרה דברים אשר כל שומעם תצלנה שני אזניו, שכמה מהם היו בלויות ונקובות בכתב ישן נושן, וגם תיבות שלימות כתובות על המחק ועל הגרר כתב אחד קטן ונאה מן הראשון בלי ערך ודמיון לא כלל ועיקראוי לו ואוי לנפשו. ואם הנה הוא עשה לי להרע נפשיה ולהפסיד אמונתו במילתא דעבידא לאיגלויי ואיכא למיקם עלה דמילתא, מה נאמר בכמה דברים הפוסלים ומעכבים שאי אפשר לעמוד עליהם.

פמ״ג באשל אברהם,
סוף סי׳ ל״ו

מי הוא הראוי לכתוב תפילין, מבואר בסי׳ ל״ט ושם נקיט מסור, וספק אם מן התורה פסול או מדרבנן, ויבואר שם, וצריך ליזהר בזה כי מצוי בעו״ה… אות יו״ד; תמיהני על הסופרים, כי רוב הפוסקים סוברים בסת״ם מעכב קוצו השמאלי… אות כ״ף פשוטה; תמהני על הסופרים שעושין מרובע למעלה, ורוב פוסקים פוסלים… ואני ההדיוט הכותב רשמתי זה למען יזהרו הסופרים, והקונים לא יקנו כי אם ממומחה.

פמ״ג בספרו ראש יוסף על מס׳ מגילה דף טו:

ובעו״ה הדורות נתמעטין וסופרי זמננו ג״כ אין בקיאין כראוי אמרתי אולי אזכה לעשות קונטרס מיוחד על הל׳ ס״ת, וכאן אין להאריך.

חת״ם סופר
בהסכמתו לספר קסת הסופר

מכאן ואילך לא יתנו רשות וכתב קבלה לשום סופר כי אם למי שיהי׳ בקי בספר הזה ורגיל על לשונו. כדרך השוחטים שנוטלים קבלה וכמ״ש ט״ז סי׳ א׳ ס״ק ה׳ כן ינהגו עם הסופרים. וסופר שאינו בקי בספר הזה יופסל מאומנתו. ויחזור לפרקים כאשר יושת עליו מהרב. כן אני מצוה לבני ותלמידי ה׳ יברכם. כי צורך גדול הוא ומכשלה גדולה תחת יד הסופרים בעו״ה, ולבי לחוקקי ישראל גאוני זמננו שאינם משגיחים.

שו״ת חת״ם סופר
או״ח סי׳ ו׳ ד״ה ובכל זאת

ובאמת שרבה המכשלה שתחת ידם בתפילין ומזוזות, בדידי הוי עובדא בקיץ העבר באחד שהי׳ לו יותר מעשרים מזוזות למכור, וכולם הוי פסולים, ופסלתים, והלך ומכרם בסביבותינו.

ליקוטי שו״ת חתם סופר סוסי׳ פ״ג

ומש״כ דבתפילין סופרי זמננו בקיאים, לא הי׳ ולא נברא, כי בעו״ה מקלקלים ומכשילים את הרבים.

הג״ר יוסף שאול נאטינזאהן  
בעל שו״ת שואל ומשיב בהסכמתו לספר קסת הסופר

והסופרים לא יתנו קבלה להתלמידים עד אשר יהיו מורגלים בספר הלז והוא תיקון גדול ותקנות קבועות וגדולות שנו כאן, ורבים הסופרים בזמננו שלא ידעו כלל הלכות סת״ם.

הג״ר חיים פלאג׳י
בספרו תנופה חיים סי׳ תל״ב

ולבי אומר לי, דאריכות הגלות הוא, בעבור כי בדורות הללו בעוה״ר אין דורש ואין מבקש על מצות הנחת תפילין, דמניחין תפילין פסולים מכמה מיני טעויות… והסיבה היא, דקונים תפילין מבני אדם שאינם מומחים… כי אלו נקראים מאריכי הגלות, ועושים כחטאת ירבעם דחטא והחטיא את הרבים.

הבן איש חי
בספרו שו״ת רב פעלים או״ח ח״ד סי׳ ב׳

הנה נודע בענין הבתים של תפילין ראש ויד שהיו עושין פה עירינו בגדאד יכוננה עליון אמן משנים קדמוניות ולא היו מרובעות עד שהם נראים בחוש הריאות שאינם מרובעות ולא איצטריך לבדקם במחוגה ובכלי המידה, ובזמן רבינו הגדול מו״ר זקיני הרב רבינו משה חיים זצ״ל בא פה עירנו החכם היקר רבי יאודה אשכנזי ז״ל שהי׳ מתושבי דמשק יכוננה עליון אמן והי׳ בקי בכמה מלאכות וטען לפני הרב מו״ר זקיני זלה״ה על דבר תפילין שאינן מרובעות, והוא יש להקל ידו ללמוד את האומנים לעשותם מרובעות. והרב מו״ר זקיני זלה״ה אחר שעיין בדברי הפוסקים בדבר הזה והסכים לפוסלם, וכאשר דבר בזה הרב קרבן אשה ז״ל או״ח סי׳ ז׳ באורך, ע״ש. אז הכריז בכל בתי כנסיות שכל התפילין שלובשין אנשי העיר הם פסולים ומעתה יהיו לובשים התפילין שלהם בלא ברכה עד שלימוד לאומן לעשות מחדש תפילין מרובעות אשר יהיו ריבועם שלם ונכון ומכוון במחוגה בכלי המדה, אז הכל צריכין לעשות בתים חדשים ויברכו עליהם, וכן הי׳ שכל הקהל למקטון ועד גדול כולם לא ברכו על התפילין, ואחר שישב חכם רבי יאודה אשכנזי ז״ל הנזכר אם האומן יומם ולילה ולמדו לעשות תפילין מרובעים היטב ומכוונים במחוגה בכלי המדה, אז כל הקהל עשו בתים חדשים וברכו עליהם, ואע״פ שהי׳ דבר הזה קשה מאד אצל נשיאי העיר ויחידי הקהל, וגם אצל קצת מחכמים שבעיר באמרם כי חרפה היא לנו לומר שלא היו אנשי העיר הגדולה בגדאד יכוננה עליון אמן מניחי תפילין כשרים מכמה שנים עד שבא האשכנזי הזה ועשה לנו תפילין כשרים, עם כל זה לא יוכלו לעכב בדבר הזה כי מי יוכל לפתוח פיו מפני הרב מו״ר זקיני זלה״ה ומי יוכל למרות פיו ובעל כרחם כפפו ראשם לקיים גזירתו, ועל ידו זכו כל קהל הגדול שבעיר פה אשר היא עיר אם בישראל למקטון ועד גדול במצוה הגדולה הזאת של תפילין לעשותה כתקנה…

והנה תהלת לקל יתברך עוד נעשה פה עירנו יכוננה עליון אמן תיקון אחר בענין התפילין כי אחר ערך ט״ו שנה שנפטר עטרת ראשי הרב מו״ר זקיני זלה״ה, מ״מ נרגשו החכמים במעשה הרצועות שהיו עושין הסופרים וראו שלא היו מעבדין עור הרצועות לשמן, אלא קונים עורות מעובדים על ידי גוי עבוד גמור והם זורקין עליהם מעט סיד ואומרים לשם קדושת תפילין, אך זה העבוד השני שעושים בידם לא מעלה ולא מוריד כלום, כי אינו חוזר העור ההוא לידי מתוח כדי שיתבטל עבוד הראשון של הגוי לגמרי, אלא הוא נשאר בעבוד הגוי, וזה הוא העיקר וידוע כי אין היתר בזה אלא רק על סברא יחידאה ובשעת הדחק. ואז נתאזרו החכמים בצירוף עטרת ראשי הרב מו״ר אבי זלה״ה ועשו רצועות חדשות מעורות חדשות מעובדים מתחילתם ע״י ישראל לשם תפילין והכריזו שכל הקהל יחליפו הרצועות, וכן עשו כו׳.

ערוך השלחן יו״ד סי׳ רפ״א סעי׳ ט׳

בדור פרוץ הלזה, שבעונותינו האמונה התרופפה, והסופרים רבו כארבה, ובעיר אחת ירענו לדאבון לבבנו למאות סופרים, ורובם אינם יראי שמים כלל, ומשם פשתה המספחת בכל ערי מדינותינו, מזלזלים במקח מאד, ולוקחים ללמוד נערים ריקים שאין בהם לחלוחית יראת שמים, ומוכרים תפילין ומזוזות בעד מטבעות קטנות, מפני שכותבים כמה בכל יום, ובבירור שאינם מקדשים שמות ומעשיהם חול ולא קודש.

אות חיים ושלום (מבעל שו״ת מנחת אלאזר)
סי׳ ל״ט ס״ק א׳

יש עיר אחת בליטא (סלנים) שמשם יוצאים סת״ם לאלפים ורבבות, והפירצה מרובה משם לאין שיעור וערך. ובאותו פרק הייתי יחד… עם הג׳… מו״ה יוסף זצ״ל אב״ד סלנים ושאלתיו על דבר הסת״ם מסלנים, והשיב לי בקצרה בתור הרב בעירו כי כל הסת״ם היוצאים משם על פני המדינותהם פסולים מדאורייתא… כי זה יכתבו רשעים וכופריםועושים להכעיס… ותצילנה אוזן כל שומע, שומו שמים, האזינו אחיי ורעיי, וראו גודל הפירצה, והבינו עיכוב הגלות בחטא זה, אשר רוב קהילות ישראל נכשלים בעוה״ר בס״ת תפילין ומזוזות פסולים.

שו״ת התעוררות תשובה,
בהקדמה

הנני בזה לפרסם את הידוע, שהמוכרי ספרים בבודאפעסט ובעיר וויען וכן בשער ערים גדולות, המה מוכרים תפילין ומזוזות פסולין… והמוכרי ספרים קונים תפילין אלו מפאבריקיען מגאליציען אשר עושין מזה מסחר במנעלים.

הג״ר חיים עוזר גראדזענסקי,
במכתב נדפס בסוף ספר תירוש ויצהר

מאז ומכבר התעוררו גדולי ישראל על העזובה הרבה במלאכת שמים, בכתיבת ומכירת ס״ת ותפילין ומזוזות, שהיה הדבר להפקר… אבל אחרי האזהרות הגדולות, עדיין הנגע עומד בעינו והמכשולים רבו כמו רבו.

הג״ר משה פיינשטיין, 
בהסכמתו לספר ילקוט צורת האותיות

וכאשר בעו״ה רבו הסופרים אשר לא למדו הדינים, שלכן א״א לסמוך עליהם, דאף אם האותיות נכתבו כהוגן, אפשר שהיה בהם פסול שלא ניכר, וגם סתם פרשיות ומזוזות איכא בהרוב שבהן פסולין ניכרין, והסופרים לא ידעו שהם פסולים, והכשילו להרבה אינשי שסומכין על המוכרים שמסתמא נתנו להם כשרים. אבל המוכרים לא בדקו אותן כי איכא טירחא גדולה בבדיקת הפרשיות והמזוזות. ויש גם מוכרים שאין יודעין כלום, והם עצמם קונים מסופרים שאינם מהוגנים ואין יודעין הדינים. והקונים תו״מ כאלו לעצמם, לא רק שלא קיימו המצוה, אלא עוד גרוע שברכו לבטלה. וכשאחד הי׳ שליח לקנות תפילין ומזוזות, ולא דקדק לקנות הידועים לכשרים, עבר גם על לפני עור וגם על מדין ממון, שהפסידו להוציא על מצות השי״ת ולא נתן לו בעד ממונו תפילין ומזוזות שיקיים בהם המצוות.

שו״ת דברי יציב (להאדמו״ר מקלויזענבוג)
או״ח סי׳ ל״ח אות ב׳

ובדורנו אנו דור פרוץ אשר בעונותינו הרבים איש הישר בעיניו יעשה, בתפילין שלא ידוע מי כתבם, ונמצא עליהם איזה ריעותא, ושנעשה שלא כמפורש בפוסקים, יש לחוש טובא שנכתבו ע״י מי שאינו בקי ומומחה כלל בהדינים, ועיין בבית יצחק (או״ח סי׳ ז׳) מה שהאריך בזה, ומ״ש משו״ת מהר״ח כהן ע״ש, אך עתה בדור עני שהסופרים מרובים והיודעים מועטים, י״ל דלא שייך לצדד דרוב מומחין הם, עכ״ל. וע״ע באות יציב עמ׳ כ״ט דכ׳ וז״ל וכן שמעתי מהרה״ח ר׳ יוסף בן דוד הי״ו ׳כשכתבנו לכ״ק מרן אדמו״ר זי״ע (בעל דברי יציב) ביוניון סיטי הספר תורה החדש, שוב לא רצה לקרא בספרי תורה ישנים, שהביאו לחו״ל לאחר השואה, מכיון שאינו יודע מי כתבם׳.

בית יציב (להאדמו״ר מקלויזענבוג)
עמ׳ קל - קלא

בס״ת הישנים איכא כמה קלקולים; הנה בביהמ״ד שלנו עד שלא היה ס״ת חדש, רק עשרה ס״ת ישנים, היה לנו שבת אחת שבקושי שנמצא ס״ת כשר מבין כולם. וכן שמעתי שבביהמ״ד אחר בנוי יורק הביאו באמצע השבת ס״ת כשר מביהמ״ד אחר כי לא היה להם ס״ת כשר. וזה נובע ממה שקונים ס״ת ישנים, ואח״כ נותנים אותם למגיהים שאינם מומחים בדינים, והם מקלקלים אותם יותר ממה שמתקנים. ומחזירים הס״ת לקונים כס״ת כשרים ומוגהים, וצריך להפסיק במנהג קלקול זה ולבטלו לגמרי. והרוצים להכניס ס״ת לבתי מדרשים שלי, לא יביאו ס״ת אלו כלל, רק ס״ת שנכתבו מחדש לגמרי ע״י סופר מומחה ויר״ש… וידועים דברי החת״ם סופר בתשובה (או״ח סימן ר״ה ד״ה וזהו לדינא), שכתב וז״ל: ואחד מרבותי, הרב המופלג מו״ה מענדל לילג זצ״ל דיין ורב בבית המדרש בפפד״מ, רגיל על לשונו ע״ד הלצה, המלך זקן וכסיל הידוע בזקנותו יושב לו על כסא של ג׳ רגלים וכו׳, ׳ורגל ג׳ - סופרי סת״ם, שיופסלו כל תפילין ומזוזות על ידם׳, ודי לו למלך זקן בזה, עכ״ל. [ראה בשפע חיים מכתבי תורה הנדמ״ח ח״ב סימן קצ״א].

וגם בדבר קניית תפילין ומזוזות, יקבל כל אחד על עצמו שיהיה לו תפילין כשרים, הגם שכבר תוקן כמה עניינים אבל לא לגמרי, שמכבר מכרו תפילין שהיו פסולים מה״ת והמניחם הוי קרקפתא דלא מנח תפילין. ובמזוזות איכא ג״כ הרבה מכשולות, וכשהייתי בארץ ישראל שלחתי כמה מאנ״ש שיבדקו המזוזות בכמה מקומות וכמעט תשעים אחוז מהמזוזות היו פסולות רח״ל, [ראה אריכות בזה בהלכות מזוזה פרק ה׳ מקור הלכה ס״ק ד׳]. וכשבדקו אצלי המזוזות ביוניאן סיטי, הזמנתי לכל הישיבה מזוזות חדשות, ואת המזוזות הישנות שנפסלו מסרנו לגניזה. ושמעתי שאח״כ לקחם סוחר אחד בשמחה גדולה ועשה בהם מסחר ומכרם ליהודי חשוב. וזה נובע משום שאצל תגריהם ותגרי תגריהם (שו״ע או״ח סימן ל״ח סעיף ח׳) הכל מסחר, והקונים אינם מבינים בזה כלל, וכל ידיעתם מסתכם על בית המזוזה, וב״ב מבינים אם זה עומד יפה על המשקוף, וכך אפשר לקנות ללא שימת לב מזוזות פסולים, ולדור במשך שנים רבות בבית שקבוע בו מזוזות פסולות, והכי זה פלא שאין שמירה משמיא על הבית ושומעים מכל מיני צרות שיש בבתים, וכשנעשה המזוזה כדינה הוי ממילא שמירה לכל בני הבית.

בדידי הוה עובדא בקרית צאנז נתניה אצל אחד שהיה יר״ש ובנש״ק שהיה לו תפילין מיוחסים, וכבר בדקם כמה פעמים, ונתן לעת זקנותו לבדקם שוב, ונמצא שהיה חסר תיבה שלמה, וכך לבשם במשך שישים שנה מהבר מצוה שלו, ומימיו לא לבש תפילין כשרים, ובא אלי ובכה בכיות עצומות, ממש פחד פחדים. ונראה שהגורם לכך שאירעו רח״ל מכשולות נוראות, משום שכל אחד נעשה סופר וכותב ובודק ועוד מבקש סכומים נכבדים, ואין צריך יותר ראיה שהם מהודרים מכיוון שמבקש על כך דמים מרובים, וכך מוכרים סתו״מ פסולים, ועוד גרע מכך שלכל סופר יש כמה סופרים תחתיו, ולעושה הבתים יש כמה משרתים ועוזרים, ומוכרים אותם לכל מאן דבעי, ופועל יוצא מכך שקונים מכל זב וצרוע ומכל טמא לנפש, ומסתכלים על חיצוניות הסופרים הנראים כיר״ש, שאומדים שהוא כתבם ובדקם, מה שלא היה ולא נברא רח״ל, ותסמר שערות ראש עד היכן הדברים מגיעים.

ובודאי איכא סופרים יר״ש, אלא שראיתי בני עליה והמה מועטים (סוכה מ״ה ע״ב). שהניסיון גדול מאוד, והצטרכות גדולה.

שו״ת שבט הלוי ח״ו סי׳ קנ״א (ב)

והשתא בעו״ה כמה ירדנו בזה דמעשים בכל יום שסופרים ממציאים לבני ישראל הקדושים מצוה פגומה של תפילין ומזוזות, שהגם שהסופר דעתו להרויח מזה רווח ממון, אבל עכ״פ כתב כדת כהלכה וזה עכ״פ כתורה, אלא לפעמים ממציאים לקונים תפילין ומזוזות פסולים מן התורה אשר חסרים בו תיבות שלימות, הגם דהכתיבה לכאורה וראה כתיבה שלימה ומהודרת — אלא מאי תאמר שהסופר הזה למד עכ״פ אומנות הכתיבה, אבל לא למד מלאכת שמים וחוסר יראתו שעל פניו הגורמת להיות מחטיא ומכשיל הרבים שהקונים תפילין הללו חסרים להם כל יום כמה מצוות התורה והסופר גורם לעשרות קרקפתי דלא מנחי תפילין ומה תענו ליום הדין וליום הפקודה…

ספר תורת הלוי, מתורת הגאון בעל שבט הלוי,
פ״ב הל׳ ב ובהערה שם

סוחר המעיד שהסופר הוא ירא שמים, יש לברר לכתחילה פעם אחת אם הסופר אכן מוחזק בכך … כי סתם סוחרים אינם מדקדקים בדבריהם (שבט הלוי ח״א סי׳ ז׳ (א))… שמעתי ממרן שליט״א [בעל שבה״ל] שלצערינו כהיום שכל סוחר אומר שהתפילין שלו מהודרים בתכלית הדקדוק למהדרין מן המהדרין, ומוצאים אח״כ פסולים, ועוד שאפשר שהתפילין עצמם הם כהלכה, אלא שלא נכתבו ע״י אנשים כשרים ונפסלו מחמת דבר אחר, ורוב הסוחרים אינם יודעים דבר זה, וכבר היו מכשולים גדולים בזה…

שו״ת שבט הלוי ח״ז סי׳ קס״ה

וגם כתבתי כבר הרבה פעמים שלא שייך בזמן הזה רוב המצויין אצל ס״ת תו״מ מומחין הם.

שו״ת שבט הלוי ח״ד סי׳ ק״מ

בכתב קטן הרי ידוע מהנסיון שקשה למצוא מזוזה קטנה כשרה כהלכתה לכתחילה ולרוב הם נכתבים ע״י סופרים בורים וריקים והם לעולם בספק פסול.

שו״ת יחוה דעת ח״א סי׳ מ״ט

אבל מנהג חסידים ואנשי מעשה להחמיר ולבדוק התפילין מידי שנה ושנה בחודש אלול… ובפרט בזמננו שרבו סופרים ומגיהים שאינם מומחים כראוי בדיני תפילין ומזוזות, וכמה פעמים נמצאו פיסולים באותיות שלהן, לכן ראוי להחמיר ולבדקן בימי אלול.

שו״ת תשובות והנהגות ח״א סי׳ תרל״א

והאמת אגיד שכאן בדרום אפריקא שהס״ת ישנים, בדקתי עשרות ס״ת ולא מצאתי ס״ת הראוי לקריאה.

-= 8 =-