Additional Sources
This series of posts concluded that it is not permissible for women to write Sifrei Torah, tefilin, or mezuzos, and that STAM written by a woman is invalid and must be put in geniza. This conclusion is based on the clear opinion of the Gemara and is upheld by a long list of Rishonim and Achronim.
Below are the complete quotations from all of the poskim that were mentioned (but not quoted directly) in part two of the series.1
הלכות גדולות (בה״ג): הלכות תפילין
אמר רב נחמן נקטינן ספר תורה שכתבו מין ישרף כתבו גוי יגנז נמצא ביד מין יגנז נמצא ביד גוי אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו לחתכילה. תני רב חיננא בר רבא מפשרניא ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין מסור עבד ואשה ושפחה וקטן וגוי וכותי וישראל משומד פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה.
רי״ף: הלכות קטנות, הלכות תפילין דף ז׳ עמוד א׳
תני רב חנינא בר רבא מפרשניא ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ישרף ותני חדא יגנז מסור עבד כותי אשה נכרי קטן ישראל מומר פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה:
אור זרוע: הלכות תפילין סימן תקמ״ה
בפרק השולח בגיטין תני רב חיננא בר רבא מפשרניא ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ומסור גוי ועבד אשה וקטן וכותי וישראל משומד פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה:
מאירי: בית הבחירה, מסכת גיטין דף מ״ד עמוד ב׳
ספר תורה תפלין ומזוזות שכתבן מין ישרפו כתבן גוי יגנזו נמצאו ביד מין יגנזו ביד גוי יראה שקורין בו וכבריתא ששנינו לוקחין ספרים מן הגוים בכל מקום ובלבד שיהו כתובים כהלכתם ואין חוששין שמא כתבו גוי דמילתא דלא שכיחא היא ומכל מקום כתבו גוי יגנז כמו שכתבנו אלא שאם כתבם גר שחזר לסורו אם שלא מחמת יראה חזר הרי זה מין וישרף ואם מחמת יראה חזר קורין בו נשים ועבדים וקטנים וישראל משמד ומסור דינן כגוי וכל שנמצא בידם קורין בו וכל שכתבו הם אין קורין בו אלא יגנז שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה:
מאירי: קרית ספר, מאמר ראשון חלק ב׳
וכן למדת ממה שהזכרנו בברייתא שבפרק השולח שספר תורה ותפילין ומזוזות שכתבן מין ישרפו מפני שסתמא לעבודה זרה, אבל אם כתבה גוי או ישראל משומד או מסור או עבד או אשה או קטן וכותי יגנזו. נמצאו ביד מין רצה לומר שלא נודע שהוא כתבם יגנז ואם נמצאו ביד גוי כשרים, וכן למדת שצריך שיכוין בתחילת הכתיבה בכתיבת התורה לשם תורת משה. ובכתיבת האזכרות לשם קדושת השם, על הדרך שכתבנו וזהו מה שרצינו לבארו.
מרדכי: הלכות קטנות, הלכות תפילין תתקס״ה
ובפרק שני מגיטין תנן תני רב חיננא בר רבא מפשרוניא ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ומסור עובד כוכבים ועבד אשה וקטן כותי ישראל מומר פסולין שנאמר וכתבתם וקשרתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו כו׳:
רא״ש: הלכות קטנות, הלכות תפילין סימן ג׳
תני רב חיננא בר רבא מפשרוניא ספר תורה ותפילין ומזוזות שכתבן מין ישרפו ותני חדא יגנזו. מסור לאנסין עבד עובד כוכבים אשה כותי קטן וישראל מומר לעבודת כוכבים פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה:
רא״ש: מסכת גיטין פרק ד׳ סימן מ״ה
אין לוקחין ספרים כו׳. אמר רב נחמן נקטינן ספר תורה שכתבו מין ישרף כתבו עובד כוכבים יגנז נמצא ביד מין יגנז ביד עובד כוכבים אמרי לה קורין בו ואמרי לה יגנז חיישינן שמא עובד כוכבים כתבו ותני רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ומסור לאנסין עובד כוכבים ועבד אשה וקטן וכותי וישראל מומר פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה והא דתניא לוקחין ספרים מן העובדי כוכבים בכל מקום ובלבד שכתובין כהלכתן ומעשה בעובד כוכבים אחד שהיה כותב ספרים בציידן והתיר רבן שמעון בן גמליאל ליקח ממנו מוקמינן לה בגר שחזר לסורו מפני יראה:
קיצור פסקי הרא״ש (מיוחס לבנו, רבינו יעקב בעל הטורים): מסכת גיטין פרק ד׳ סימן מ״ה
אין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים אלא בכדי דמיהן ומעט יותר ובכדי דמיהן צריך ליקח ספר תורה מן העובד כוכבים אפילו כדי לגונזה ספר תורה שכתבו יהודי אפיקורוס ישרף נמצא בידו יגנז שכתבו עובד כוכבים או נמצא בידו יגנז. גר שחזר לסורו מחמת יראה מותר לכתוב ספר תורה. ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן צדוקי מסור לאנסין עובד כוכבים אשה עבד וקטן וכותי וישראל מומר לעבודת כוכבים פסולין.
ר״ן: מסכת גיטין דף כ״ג עמוד ב׳
כתבו עובד כוכבים יגנז. שאף על פי שאינו כותבו לשם עבודת כוכבים פסול מדתניא בגמרא ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ומסור לאנסים ועובד כוכבים ועבד ואשה וכותי וקטן וישראל מומר לעבודת כוכבים פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. כלומר דעבד ואשה אינן בקשירת תפילין דמצות עשה שהזמן גרמא הוא דלילה ושבת לאו זמן תפילין הם וכותי משום דקסבר גירי אריות הם ומומר לעבודת כוכבים ומסור לאנסים הרי פרקו עול מצות תורת משה מעליהן:
שלחן ערוך: אורח חיים סימן ל״ט סעיף א׳
תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן אפילו הגיע לחינוך (או עובד כוכבים) או כותי או מומר לעבודת אלילים או מוסר פסולים משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה או אינו מאמין בה אינו בכתיבה:
שלחן ערוך: יורה דעה סימן רפ״א סעיף ג׳
ספר תורה שכתבו מסור עבד אשה קטן כותי ישראל מומר פסולין:
לבוש: אורח חיים סימן ל״ט סעיף א׳
תפלין שכתבן עבד או אשה או קטן אפילו הגיע לחינוך פסולין, וכן אם כתבן גוי פסולין. וטעמא משום דהוקש כתיבה לקשירה, דכתיב וכתבתם וקשרתם, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו מצווה מן התורה על הקשירה כגון אלו אינן בכתיבה, שגם קטן אפילו הגיע לחינוך אינו מצווה מן התורה אלא מדרבנן. וכן אם כתבן ישראל משומד או מסור פסולין, שאלו אינן מאמינין במצותן ואיך יכתבום לשמן, שגם המסור נקרא מין שאינו מאמין בתורה, שהרי פרק עול ואין יראת אלקים לנגד עיניו, וכל שאינו מאמין הרי ממילא אינו בקשירה, שהרי אינו חושב על הקשירה למצוה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה:
לבוש: יורה דעה סימן רפ״א סעיף ג׳
ספר תורה שכתבו איש מרי שהוא מסור, או עבד, אשה, וקטן, כותי, ישראל משומד, פסולה. דילפינן מקל וחומר דתפילין, וגבי תפילין כתיב וקשרתם וכתבתם, ודרשינן מדהוקשו קשירה וכתיבה, כל מי שישנו בכתיבה ישנו בקשירה, וכל הני דהיינו עבד אשה וקטן וכותי הואיל וליתניהו בקשירה מדאורייתא ליתניהו בכתיבה. ומסור וישראל משומד אף על גב דמדאורייתא חייבין בקשירה, מכל מקום כיון שפרקו מעליהם עול תורה עשאוהו כאילו אינם בקשירה, הכי ילפינן מקרא גבי תפילין, ושמע מינה דכל שכן בספר תורה שפוסלין דספר תורה קדיש טפי מתפילין:
שלחן ערוך הרב: אורח חיים סימן ל״ט סעיף א׳
תפילין שכתבן עבד כנעני או אשה או קטן אפילו הוא בן ג״י שנים אלא שאינו ידוע בודאי שהביא ב׳ שערות ועדיין אינו בן ח״י שנה שנוכל לומר מן הסתם הביא כבר ב׳ שערות או שכתבן נכרי או כותי אפילו כתבן בפירוש לשמן או שכתבן ישראל מומר לכל התורה אפילו לתיאבון או אפילו לעבירה אחת אלא שאינה לתיאבון אלא מפני שאינו חושש עליה כלל כגון שיש לפניו היתר ואיסור ומניח ההיתר ואוכל את האיסור או שכתבן מסור אפילו הוא מסור לתיאבון פסולין מפני שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה דהיינו שמוזהר עליה ומאמין בה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ועבד ואשה ונכרי אונן מוזהרין על קשירה וקטן אף על פי שמוזהר על הקשירה מדברי סופרים לחנכו במצות אינו מוזהר עליה מן התורה (וגם מדברי סופרים אין האזהרה אלא על אביו כמו שכתבתי בסימן שמ״ג) ומומר ומסור אף על פי שהם מוזהרין עליה מכל מקום כיון שפרקו עול בודאי אינם מאמינים במצות ויש אומרים שפסול המומר לעבירה א׳ מפני שאינו חושש עליה והמסור הוא מדברי סופרים שהחמירו עליהם חכמים לעשותם כנכרים הואיל ופרקו מעליהם עול מצוה אבל מומר לכל התורה כולה אפילו לתיאכון פסול מדין תורה לדברי הכל שהרי הוא כנכרי לכל דבריו כיון שיצא מן הכלל ואפילו אם אונו אלא מומר לעבודה זרה או לחלל את השבת בפרהסיה הוא כנכרי לכל דבריו כמו שכתבתי ביורה דעה סימן ב׳ וכן אם הוא מומר להכעיס אפילו לדבר א׳ לבד הרי הוא כנכרי לכל התורה כמו שכתבתי ביורה דעה שם ומי שאינו מניח תפילין אפילו אינו עושה להכעים פסול מן התורה לדברי הכל שהרי אינו בקשירה והוא שאינו מניחן מפני שאינו חושש עליהם כלל אבל אם אינו מניחן לתיאבון כגון שהולך אחר עסקיו כשר לכתוב ואין צריך לאמר מי שאינו מניחן מפני שאין יכול להניחן כגון שנקטעה ידו השמאלי שכשר לכתוב שהרי מוזהר הוא על התפלין ומאמין במצותן אלא שאינו יכול להניחן מחמת אונסו.
חיי אדם: כלל י״ד סעיף א׳
מצות תפילין חמורה מאוד ומי שאינו מניח תפילין מחמת שהמצוה אינו חשוב בעניו נקרא פושעי ישראל בגופן ולכן צריך כל אדם ליזהר שיהיו כתיקונן ולקנותן ממי שהוא מומחה ביותר ובעל תורה ויהיה יודע ומכיר בו שהוא ירא שמים ויכתוב אותם מי שהביא שתי שערות ואם אינו יודע אזי על כל פנים יהיה בן י״ח שנים דאז מסתמא הביא ב׳ שערות ועל כל פנים כיון שרוב הסופרים אינם לומדים ומדמין מילתא למילתא ויוכל להיות שאינו דומה יפה ולכן אני מתנה לעולם עם הסופר שיכתוב לי תפילין באופן שלא יניף עליהן ברזל רצה לומר שלא ימחוק שום אות ושלא יצטרך לגרור בסכין וכן ראוי לעשות וגם ראוי לבדוק קודם שיניח הפרשיות בבתים כי הרבה מכשולים ראיתי בעיני ועיין בשלחן ערוך סימן ל״ט מי הם הפסולים לכתוב וכל הפסול לכתוב פסול לכל תיקון עיין שם:
קסת הסופר (מבעל קיצור שלחן ערוך): סימן א׳ סעיף ב׳
ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ישרפו. כתבן נכרי או מוסר או אשה או חרש או שוטה או קטן פסולין ויגנזו שנאמר וקשרתם וכתבתם ודרשינן כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה (שאינו מוזהר עליה או שאינו מאמין בה) אינו בכתיבה. וכיון דילפינן לה מקרא בעינן שיהיה דוקא גדול ממש דהיינו שהביא ב׳ שערות לאחר שהוא בן י״ג שנה אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיעברו עליו רוב שנותיו או שנולדו בו סימני סריס לאחר שעברו עליו כ׳ שנה:
ערוך השלחן: אורח חיים סימן ל״ט סעיף א׳
תפילין שכתבן עבד או אשה, או קטן אפילו הגיע לחינוך, או אפילו הגיע לשנים ולא הביא סימנים, או כותי, או עבריין לכל התורה, או עובד לכוכבים, או מחלל שבת; או אפילו עבריין לעבירה אחת, רק שעושה להכעיס ואפילו בדרבנן; או מלשין לאנס – כל אלו פסולים. דכתיב: וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ומאמין בזה – ישנו בכתיבה. וכל שאינו בקשירה, כאשה, ועבד, וקטן, וחרש, ושוטה, או אינו מאמין בה ככל הני שחשבנו – אינו בכתיבה. וקטן כל זמן שלא נתברר שהביא שתי שערות – פסול, אפילו הגיע לכלל שניו. דבדאורייתא לא אמרינן חזקה שהביא סימנים. ויראה לי דעבריין לתפילין בלבד, אף שאינו להכעיס – פסול. ואף על גב דבשחיטה כשר – זהו כשאחר בודק לו סכין, כמו שכתבתי ביורה דעה סימן ב׳. ואם כן בתפילין אינו נאמן לומר שכתבן כהלכה, כיון שיש בזה טורח. ויש מי שאומר דלתיאבון – כשר, דמקרי בר קשירה, כבשחיטה בר זביחה. ותמיהני: דנהי דבר קשירה הוא, הא אינו רוצה לטרוח? וזהו דומיא כמו בשחיטה כשאין הישראל בודק הסכין, דאסור לאכול משחיטתו. ומי שנקטעה ידו השמאלית – כשר בכתיבה, ד״בר קשירה״ הוא אלא שאין לו על מה לקשור. (שם סעיף קטן ה׳. ועיין ט״ז סעיף קטן א׳ מה שכתב טעם במלשין. ודייק ותמצא קל.
ערוך השלחן: יורה דעה סימן רפ״א סעיף א׳
איתא בגיטין: ספר תורה שכתבו מין – ישרף, דוודאי לשם עבודת כוכבים כיון. כתבו עובד כוכבים – יגנז, דביה לא אמרינן שכתבו לשם זה, אלא משום דאינו בקשירה, דכתיב: וקשרתם וכו׳ וכתבתם – כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. וכך שנינו בברייתא: ספר תורה תפילין ומזוזות, שכתבן עבד אשה וקטן, כותי, ומלשין, ומצרי, ועבריין – פסולים. דכך גזרה התורה, דכל שאינו בקשירת תפילין, או שלא נצטוו, או שפרקו מעליהם עול מלכות שמים – אינם בשום כתיבה. ולכן מזוזה, אף שנשים חייבות במזוזה, מכל מקום כיון דבתפילין פטורות – פסולות לכתיבה אפילו במה שחייבות. ואם מותרות בתפירת היריעות בספר תורה בארנו בסעייתא דשמיא בסימן רע״ח, עיין שם. (ולהתוספות מלשין ועבריין רק מדרבנן.)
משנה ברורה: סימן ל״ט סעיף קטן ח׳
שאינו בקשירה וכו׳. ועבד ואשה וכותי אין מוזהר על הקשירה וקטן אף שהגיע לחינוך מדרבנן בעלמא הוא ועיין בבאור הלכה. ובכל אלו לא מהני אפילו גדול עומד על גבו ורואהו שיהיו לשמן:
קול יעקב (מבעל כף החיים): אורח חיים סימן ל״ט סעיף קטן א׳
תפילין שכתבן עבד וכו׳. פירש רש״י עבד ואשה אינן בקשירה דמצות עשה שהזמן גרמא הוא, דלילה ושבת לאו זמן תפילין הוא:
-= 8 =-
-
Missing from this list is the Rambam, who was quoted in full in the earlier post. ↩